החלטה בתיק בש"פ 11111/05

           לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט צ' זילברטל) בה נקבע כי העורר, שהוא קטין בן 17, ושני קטינים נוספים בני 15 הנאשמים עמו באותו כתב אישום, ייעצרו עד לתום ההליכים. בכתב האישום, שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, יוחסה לנאשמים עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), וזאת עקב אירוע שהתרחש ב-17.10.05 בשעות הלילה, בו תקפו השלושה את המתלוננים, אף הם קטינים, ששהו אותו זמן סמוך למועדון באזור בילויים בירושלים, דקרו אותם בסכינים וגרמו לפציעתם. עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרם של השלושה עד לתום ההליכים המשפטיים. בבית המשפט קמא נדונה שאלת חלקו של כל אחד מן המעורבים באירוע, כיוון ששניים מן הנאשמים הכחישו כי הם עצמם דקרו את המתלוננים. בית המשפט קמא קבע, כי יש ראיות לכאורה כנגד השלושה, שהיו מצוידים בסכינים בעת הקטטה, כן קבע כי שני האחרים אכן דקרו בפועל את המתלוננים. אשר לעורר, נקבע כי יש ראיות לכאורה שהחזיק בסכין, אף כי חלקו בדקירה מעורפל יותר. עוד נקבע, כי מעבר לבחינה הפרטנית של חלקו המדויק של כל אחד מן המעורבים, יש לראות בהם מבצעים בצוותא של העבירה, גם אם רק אחד מהם היה זה שדקר בפועל את המתלוננים. מבחינת האירוע העברייני לא ראה, אפוא, בית המשפט קמא להבחין בין מידת מעורבותם של שלושת הנאשמים. האירוע היה אלים, מהיר, למתלוננים נשקף סיכון, וכל אחד מן המשתתפים היה מודע להימצאותו של סכין בידי האחרים. לאחר שעיין בתסקירי שירות המבחן ושקל אף את נסיבות חייהם "הלא פשוטות" של הנאשמים, ואף נתן דעתו לחשש שלמעצר תהיה השפעה שלילית עליהם, סבר בית המשפט קמא כי נוכח הסכנה הנשקפת מהם אין "ניתן ליתן בהם אמון במידה הדרושה כדי לשחררם ממעצר בפועל". אשר על כן הורה על מעצרם של השלושה עד תום ההליכים.

           על ההחלטה האמורה הגישו שלושת העצורים עררים לבית משפט זה. עניינם של שני האחרים התברר בפני השופט א' רובינשטיין. בהחלטתו מיום 24.11.05 קבע השופט רובינשטיין כי נאשם 1 בכתב האישום ישוחרר לחלופה בהוסטל "בית רעות", בהתאם להמלצת שירות המבחן לנוער. לגבי הנאשם הנוסף שהיה בפניו דחה השופט רובינשטיין את המלצת שירות המבחן לחלופה בבית הוריו, וסבר כי ראוי לבחון אף ביחס אליו אותה חלופת מעצר שהציע שירות המבחן לגבי שותפו לאישום. לבחינת חלופה זו קבע כי שירות המבחן יגיש תסקיר משלים לבית המשפט המחוזי.

           בא-כוח העורר שבפניי טען, כי נוכח ההחלטה בעניין שני שותפיו לעבירה של העורר, ובשים לב להבחנה ביניהם על-פי חומר הראיות, וכן בהתחשב בהמלצה לחלופה שעלתה בתסקיר שירות המבחן, יש לקבל את ההמלצה ולשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית סבתו במעלה אדומים בתנאים המפורטים בתסקיר. בא-כוח המדינה טען כי חלופה זו אין בה כדי להשיג את תכלית המעצר, בהתחשב בכך שבני משפחתו של העורר נכשלו בהצבת גבולות להתנהגותו. הוא הציע כי גם בעניינו של העורר ייקבע הפתרון של חלופה בהוסטל.

           לאחר שניתנה ההחלטה בעניינם של שני שותפיו לעבירה של העורר אין עוד מחלוקת כי יש לשחרר גם את העורר לחלופת מעצר, והצדדים חלוקים ביניהם רק ביחס לטיב החלופה. בנסיבות שנוצרו ובהתחשב בכל הנתונים שפורטו בתסקיר שירות המבחן, ובכך שעל-פי החלופה המוצעת יורחק העורר מירושלים ומהסביבה בה עבר, לכאורה, את העבירה המיוחסת לו, אני רואה לקבל את המלצת התסקיר ולהורות על שחרורו של העורר לחלופה בתנאי מעצר בית מלא בבית סבו וסבתו שבמעלה אדומים, בכתובת המפורטת בתסקיר. העורר יועמד בפיקוח מעצר של שירות המבחן לנוער, ולא יצא מהבית אלא בליווי אחד ההורים רק לשיחות בשירות המבחן או לטיפול משפחתי במכון "שילוב" במועדים שייקבעו בתאום עם שירות המבחן. שירות המבחן ידווח לבית המשפט המחוזי אם יתברר כי העורר אינו עומד בתנאי הפיקוח והטיפול. תנאי לשחרורו של העורר לחלופה כאמור, יהיה בערבות צד ג' של שני ערבים, בסך 20,000 ש"ח כל אחד, וכן הפקדת פיקדון כספי בסך  10,000 ש"ח, אשר יופקד בקופת בית המשפט המחוזי בירושלים.       

           הערר מתקבל, אפוא, בתנאים המפורטים לעיל.

           ניתנה היום, ה' בכסלו התשס"ו (6.12.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: